אתם עומדים בפקק ברחוב צר במרכז העיר, בשעת ערב עמוסה. הרכב שלפניכם זוחל, נעצר, זוחל שוב. אתם בטוחים שכולם כאן כמוכם, מנסים להגיע לאנשהו.

אז זהו, שלא. חלק מהרכבים שסביבכם כבר הגיעו. הנהגים שבתוכם עברו את היעד שלהם פעמיים, והם פשוט מסתובבים סביבו ומחפשים איפה לעצור.

שליש מהתנועה, ואף אחד לא נוסע לשום מקום

התופעה הזו נחקרה שוב ושוב במרכזי ערים עמוסים ברחבי העולם, לאורך עשרות שנים. הממצא המצטבר של המחקרים האלה מפתיע גם אנשים שעוסקים בתחבורה: בממוצע, כ-30 אחוז מהרכבים בתנועה במרכז עיר עמוס אינם בדרך ליעד אלא מחפשים חניה, ובמדידות מסוימות נרשמו שיעורים גבוהים בהרבה.

חשבו על המשמעות: כמעט כל רכב שלישי בפקק של מרכז העיר הוא רכב שהנסיעה שלו הסתיימה. הוא נמצא על הכביש רק כי אין לו איפה לרדת ממנו.

בתל אביב, שבה החיפוש הממוצע נמשך כ-35 דקות, כל חיפוש כזה הוא כשישה קילומטרים של נסיעה איטית, עם עצירות, בלימות ופניות פתאומיות לתוך רחובות צדדיים. תכפילו את זה באלפי נהגים בכל ערב, ותקבלו את הפקק שאתם מכירים.

מה החיפוש עושה לרחוב

מעבר לעומס, לחיפוש חניה יש דפוס נהיגה ייחודי שהופך אותו למטריד במיוחד לכל מי שנמצא סביבו.

הוא איטי ולא צפוי. נהג שמחפש חניה נוסע לאט מכולם, בולם בכל פעם שנדמה לו שרכב חונה עומד לצאת, ועוצר באמצע הכביש ליד כל רווח באבן השפה. כל מי שנוסע מאחוריו נגרר לקצב שלו.

הוא מסוכן יותר. העיניים של נהג שמחפש חניה אינן על הכביש. הן סורקות את אבן השפה, את המדרכה, את הרכב החונה שנדלקו בו אורות. ברחוב מלא הולכי רגל ורוכבי אופניים, זה בדיוק הנהג שלא רואה אותם.

הוא מזהם בדיוק במקום הרגיש ביותר. נסיעת עצור וסע היא הצורה הבזבזנית ביותר של נהיגה עירונית, והיא מתרחשת ברחובות המרכזיים, אלה שבהם צפיפות הולכי הרגל, בתי הקפה והמרפסות היא הגבוהה ביותר. ואת מחיר החיפוש של כולם משלם כל מי שגר, יושב ומבלה ברחובות האלה.

הכפל הנסתר: גם המחפש תקוע בגלל מחפשים אחרים

וכאן העניין נעשה כמעט אבסורדי. הנהג שמחפש חניה תקוע בעצמו בתנועה שחלק ממנה הוא נהגים אחרים שמחפשים חניה. החיפוש מייצר את העומס, והעומס מאריך את החיפוש.

לכן מצוקת החניה איננה בעיה פרטית של מי שלא מצא מקום. היא מס שכל העיר משלמת: גם מי שהגיע באוטובוס, גם מי שיושב במרפסת, וגם מי שיש לו חניה פרטית ורק רצה לחזור אליה בשלום.

הדרך היחידה להוריד רכב מהכביש

את הפתרון אי אפשר לבנות מאספלט. בניית חניות חדשות יקרה מדי ואיטית מדי, והרחוב רק הולך ומצטופף.

אבל יש דרך אחת פשוטה להוריד רכב מחפש מהכביש: שהנסיעה שלו תסתיים ביעד, ולא שישה קילומטרים אחריו. נהג שהזמין חניה מראש נוסע ישר לכתובת ידועה, נכנס למקום ששמור לו, וכל 35 הדקות שהיה אמור להסתובב בהן פשוט לא קורות. לא בשבילו, ולא בשביל הרחוב.

כל חניה שהוזמנה מראש היא רכב אחד פחות בפקק. זו אחת הפעמים הנדירות שבהן הבחירה הנוחה ביותר לנהג היא גם הטובה ביותר לעיר.

חניה לא מחפשים. מזמינים.

להמשך: כמה עולה החיפוש לכיס הפרטי שלכם והחניות הפרטיות שעומדות ריקות בזמן שאתם מסתובבים.