בכל בניין מגורים בגוש דן יש אותה תמונה בדיוק. בשמונה בבוקר רוב החניות מתרוקנות, כי הדיירים יצאו לעבודה. עד שש בערב הן עומדות ריקות. ובאותן שעות, ברחוב שלידן, נהגים מסתובבים ומחפשים מקום.

זו איננה בעיה של מחסור. זו בעיה של מידע. בישראל יש מאות אלפי חניות פרטיות שאיש אינו יודע שהן פנויות, ולכן איש אינו משתמש בהן.

הכתבה הזו מיועדת לוועדי בית ולדיירים: מה בדיוק אפשר לעשות עם החניות האלה, מה צריך לבדוק לפני, ואיך זה נראה בפועל.

שלושה סוגים של חניות ריקות בבניין

חניה של דייר שיוצא לעבודה. הנפוצה ביותר. החניה צמודה לדירה מסוימת, והיא ריקה בין 08:00 ל-18:00, חמישה ימים בשבוע. זו החניה שהכי קל להפוך להכנסה, כי היא מתפנה בשעות קבועות וידועות.

חניה של דייר בלי רכב, או עם רכב אחד. משפחות שיש להן שתי חניות ורכב אחד, דיירים מבוגרים שהפסיקו לנהוג, דירה מושכרת לשוכרים בלי רכב. כאן החניה ריקה רוב הזמן, לא רק בשעות היום.

חניית אורחים משותפת. הרבה בניינים מחזיקים מקום אחד או שניים לאורחים, ובפועל הם עומדים ריקים רוב ימות השנה או משמשים מקום אחסון לא רשמי. זו החניה שההכנסה ממנה יכולה להיכנס ישירות לקופת הוועד.

מה צריך לבדוק לפני

לפני שמתחילים, שלוש בדיקות שחוסכות ויכוחים בהמשך.

למי שייכת החניה. חניה שצמודה לדירה בטאבו שייכת לבעל הדירה, והוא זה שמחליט עליה. חניה ברכוש המשותף שייכת לכל הדיירים, וההחלטה עליה היא של האסיפה הכללית ולא של אדם אחד. כתבנו על ההבדל הזה ועל כמה הוא שווה בכסף.

מה כתוב בתקנון הבית המשותף. לחלק מהבניינים יש תקנון מוסכם שמסדיר שימוש ברכוש המשותף. שווה לקרוא אותו לפני, לא אחרי.

מה מצב הגישה. שער חשמלי, מחסום, שומר, או כניסה פתוחה. זה משפיע על האופן שבו ייראה השימוש בפועל, ועל מה שצריך לסדר מראש.

למה זה עובד דווקא בבניין שלם

דייר בודד שמשכיר את החניה שלו עושה דבר טוב לעצמו. בניין שלם שנכנס לזה יחד יוצר משהו אחר לגמרי.

כשחמש או עשר חניות באותו בניין זמינות בשעות שונות, נוצר מלאי אמיתי במקום אחד. נהג שמחפש חניה באזור מוצא כתובת שבה יש סיכוי טוב שמקום יהיה פנוי, ולא מקום בודד שתפוס. לדיירים זה אומר שהחניה שלהם נמצאת בביקוש גבוה יותר, ולא נשארת ריקה גם כשהיא זמינה.

יש לזה גם צד שקשה למדוד: רחוב שבו יש אפשרות חוקית ומסודרת להחנות הוא רחוב שבו פחות אנשים חונים בכניסה לחניה שלכם, פחות חוסמים, ופחות מסתובבים. כתבנו על שכן שחוסם את היציאה, וחלק מהמקרים האלה נולדים פשוט מכך שאין לאיש איפה לחנות.

איך זה עובד בפועל

התהליך פשוט יותר מכפי שהוא נשמע.

הדייר או הוועד מפרסמים את החניה ומגדירים מתי היא זמינה. אפשר להגדיר שעות קבועות, ימים מסוימים, או זמינות שמשתנה משבוע לשבוע.

נהג מזמין מראש לשעות שהוגדרו, ומקבל את הכתובת המדויקת. הוא מגיע רק בשעות האלה.

החניה חוזרת אליכם בדיוק כשהזמינות נגמרת. הדייר ממשיך להשתמש בה כרגיל כשהוא צריך אותה, והיא לעולם אינה מושכרת בשעות שהוא סימן כתפוסות.

בעלי חניה בזפוטו קובעים בעצמם מתי החניה פנויה, מקבלים תשלום מסודר, ואינם מתעסקים בגבייה, במציאת שוכרים או בתיאומים. השירות מאמת את הצד השני ומטפל בשאר.

שלוש שאלות שוועדים שואלים

מה קורה אם הדייר צריך את החניה פתאום? הזמינות נקבעת מראש. מה שלא סומן כפנוי פשוט אינו זמין להזמנה, ולכן אין מצב שבו החניה תפוסה בזמן שהדייר זקוק לה.

האם זה מחייב את כל הבניין? לא. אפשר להתחיל מדייר אחד או שניים, ולראות איך זה מתנהל. חניית אורחים משותפת היא הדבר היחיד שדורש החלטה של האסיפה.

כמה זה שווה? זה תלוי באזור, בשעות ובביקוש. בדקנו את המספרים של הכנסה מחניה והם משמעותיים יותר ממה שרוב האנשים מעריכים, במיוחד באזורי ביקוש.

שורה תחתונה

בכל בניין בגוש דן יש נכס שעומד ריק חצי מהיממה. הוא כבר קיים, הוא כבר שולם, והוא אינו דורש דבר נוסף מלבד החלטה.

אפשר להשאיר אותו כמו שהוא, ואפשר להפוך אותו להכנסה לדיירים או לקופת הוועד, ובדרך גם להוציא כמה נהגים מהסיבוב ברחוב שלידו.

ועד בית או דייר שרוצה לבדוק מוזמן להשאיר פרטים, ואנחנו חוזרים תוך ימים ספורים.

להמשך: יש לכם חניה פרטית שעומדת ריקה, המספרים של הכנסה פסיבית מחניה וכמה באמת שווה מקום חניה בישראל.