יוצאים לארוחה בשמונה, יוצאים מהבית בשבע וחצי, ומגיעים למסעדה בשמונה ורבע. לא בגלל פקק, אלא בגלל הסיבוב.

הערב בתל אביב הוא הזמן העמוס ביותר בכל הנוגע לחניה, ודווקא בשעות האלה נוצר בלבול: התשלום בכחול לבן נגמר, אבל המקומות נגמרים יחד איתו.

הכתבה הזו עוברת על מה שקורה בעיר בשעות הערב והלילה, וכמה עולה כל אפשרות.

הכללים בשעות הערב

התשלום בכחול לבן נמשך עד 21:00 באזורי מרכז העיר ועד 19:00 בשאר העיר. התעריף למבקר הוא 12.40 ₪ לשעה במרכז וכ-7 ₪ מחוץ למרכז.

בשישי ובערבי חג התשלום נגמר מוקדם יותר, ב-17:00.

אחרי השעות האלה החניה ברחוב אינה בתשלום, אבל השילוט עדיין קובע: אדום לבן נשאר אסור, וכך גם מדרכות, תחנות אוטובוס ומקומות שמורים לנכים. דוח בלילה נראה בדיוק כמו דוח ביום.

למה דווקא בשעות החינמיות אין מקום

התשובה נמצאת אצל התושבים.

בשעות 18:00 עד 21:00 חוזרים תושבי העיר הביתה, וכל אחד מהם תופס מקום ברחוב. בדיוק באותן שעות מגיעים לעיר המבקרים: לארוחה, לבר, להצגה, לפגישה. שתי התנועות האלה נפגשות באותו מלאי מקומות.

התוצאה היא שהשעה שבה החניה מפסיקה לעלות כסף היא בדיוק השעה שבה היא מפסיקה להיות זמינה. מי שמסתמך על כך ש"בערב זה חינם" מגלה שהוא משלם בזמן במקום בשקלים.

חניוני לילה, כמה זה עולה

רוב החניונים עוברים בשעות הערב לתעריף כניסה חד פעמית, וזו בדרך כלל האפשרות המשתלמת ביותר מבין החניונים.

חניוני החברה העירונית, אחוזות החוף. כניסה חד פעמית בשעות הערב עומדת על כ-36 ₪ למי שאינו תושב תל אביב. תושבי העיר עם תו תקף משלמים תעריף מוזל משמעותית, והשעה שממנה החניה לתושב חינם בלילה נדחתה בשנה האחרונה.

חניוני קניונים. בחניון דיזנגוף סנטר, לדוגמה, תקרת הלילה בכניסה בשעות הערב עומדת על כ-30 ₪, ובערבי שישי התעריף הזה מתחיל כבר ב-16:00.

חניונים פרטיים. נעים בטווח דומה, לעיתים עם תעריף ערב קבוע.

החיסרון של כולם זהה: אתם לא יודעים אם יש בהם מקום עד שאתם מגיעים לשער, ובערבי סוף שבוע באזורי הבילוי הם מתמלאים.

אזורי הבילוי, מה מצפה לכם

רוטשילד ולב העיר. מתמלאים מ-19:00. הרחוב עצמו כמעט חסר סיכוי, והחניונים באזור המגדלים הם ההימור הסביר.

דיזנגוף וסביבתו. עמוס מאחר הצהריים. חניון הקניון הוא העוגן, ומסביבו חניוני בוגרשוב וגורדון.

פלורנטין. האזור הקשה ביותר בערב. רחובות צרים, מעט חניונים, וביקוש שמגיע לשיא מ-20:00 בימי חמישי עד שבת.

נמל תל אביב. חניוני הנמל הם הפתרון הישיר, אבל בערבי סוף שבוע הם מגיעים לתפוסה מלאה, והסיבוב סביב המתחם ארוך.

הצפון הישן. אזור מגורים. מ-18:00 כל מקום ברחוב נעלם, כי התושבים חוזרים הביתה.

הדרך שמבטלת את כל השאלה

לכל האפשרויות שלמעלה יש מכנה משותף אחד: אתם מגלים אם הן עובדות רק אחרי שהגעתם.

חניה פרטית שמזמינים מראש עובדת הפוך. אתם בוחרים את השעות לפני שיצאתם, רואים את המחיר המלא, ומקבלים כתובת מדויקת. בערב, כשכל העיר מחפשת את אותו מקום, זה ההבדל בין להגיע למסעדה בשמונה לבין להגיע בשמונה ורבע עצבניים.

ויש לזה היגיון פשוט: בשעות הערב חלק מהחניות הפרטיות בבניינים ריקות דווקא כי הבעלים יצא, נסע, או שאין לו רכב. בזמן שהרחוב מלא, המלאי הזה עומד ופנוי, והוא היחיד שאפשר לשריין.

שורה תחתונה

בערב בתל אביב יש שתי דרכים לשלם על חניה: בכסף, או בזמן ובעצבים. הכחול לבן אמנם מפסיק לגבות אחרי 21:00 במרכז, אבל בדיוק אז הוא גם מפסיק להיות זמין.

אם יש לכם שעה שאסור לאחר אליה, ההזמנה מראש היא לא מותרות. היא הדבר היחיד שמבטיח שהערב יתחיל בזמן.

להמשך: חניה ליד דיזנגוף סנטר וכמה עולה לחפש חניה בתל אביב.